האם כדאי לתת לילדינו עונש חינוכי?

האם כדאי לתת לילדינו עונש חינוכי ? רצוי שניגש לשאלת העונש מתוך בירור מעמיק, ואולי קודם לשאלת הענישה, ננסה לברר מה מטרתנו, כשאנחנו ניצבים בפני התנהגות לא רצויה של ילדינו.

נכתב על ידי אמנון ירון-עובד סוציאלי ויועץ ביוגראפי, מטפל פרטני וזוגי, מנחה קבוצות להדרכת הורים.

האם כדאי לתת לילדינו עונש חינוכי ?

רצוי שניגש לשאלת העונש מתוך בירור מעמיק, ואולי קודם לשאלת הענישה, ננסה לברר מה מטרתנו, כשאנחנו ניצבים בפני התנהגות לא רצויה של ילדינו.

וכאן אני רוצה להצהיר הצהרה שנמצאת בשורש של המעשה החינוכי.

חינוך זו אומנות וכל אחד מאיתנו בהיותו הורה צריך להתחבר לאמן שבו.

בעצם מה המטרה כשאנחנו עוסקים בחינוך?

ברור שלא רצוי לפעול מתוך תגובתיות לפעילות הילדים, וחינוך אינו משהו שעושים אותו כדרך אגב ופועלים לפי הלך הרוח בזמן נתון.

וכאן אנחנו חוזרים לחשיבות השאלה מה הן מטרותינו בחינוך?

אני תקווה שהתשובה תעורר מחשבה. שכן אנו רגילים לשמוע אמירות כגון "אני רוצה שהילדים שלי יהיו מוכנים לעולם." או "אני רוצה שיהיו מאושרים ובעלי כישורים להתמודד בעולם האמיתי."

ואני טוען שאלו מטרות ראויות, אך ניתן יהיה להשיג אותן רק אם נעבוד על מטרה שהיא גם אמצעי, שאינו ניתן לוויתור.

המטרה  בחינוך היא "יחסים טובים";- יחסים טובים יאפשרו לנו ולילדינו ללמוד להכיר בערך של קשר אינטימי, קשר, שיש בו המון נתינה, ויש בו אכפתיות אין סופית לילד, שיאפשר להעביר את ציפיותינו וערכינו, בדרך של כבוד והערכה. בתנאים האלו הילד, שהוא אדם תבוני, ידע להעריך את הוריו ממקום של יראת כבוד. ולא ממקום של פחד.

אחזור כעת לנושא העונש;-הילד גנב כסף מחבר בבית הספר. הוא יודע שזה אסור. כבר יצא לנו לדבר על זה כמה פעמים. "אז כדאי שהפעם נראה לו מי כאן הבוס בבית"- נשלול לו זכות לצפייה בתוכנית האהובה עליו. נאסור עליו לצאת מהבית לחברים לשבוע, וכו' וכו.' נשאלת השאלה אם הילד יגנוב שוב. התשובה כנראה שלא. בטח לא בקרוב. בואו נבדוק מה הילד לומד בתהליך? הוא לומד לפחד מההורה ולפחד להיתפס. ראשית, אתם אינכם רוצים שהילד יפחד מכם, ושנית התכשיט המקסים שלכם מספיק נבון כדי לפתח שיטות לא להיתפס, ובנוסף אתם תהיו מודרים מעולמו, שכן אין לילד סיבה לשתף אתכם, ואתם מחמצים את ההזדמנות לפתח אתו דיאלוג ולדון בשאלות מוסריות;-כמו מה המשמעות של הדיבר השמיני, "לא תגנוב". למה לאחרים יש ולי אין? או למשל זכותו של אדם לרכוש פרטי, ושאלות מוסריות נוספות. בנקודה זו, אנחנו כהורים מוותרים על תפקידנו כמחנכים העיקריים של ילדינו , ומפנים את ה"שטח" לאחרים, שאנחנו לא באמת רוצים שהם יעצבו את עולמו המוסרי של ילדכם. לדוגמה;-אם לא תדברו עם המתבגרים במשפחתכם על שימוש באלכוהול וסמים, יעשו את זה חבריהם מקבוצת השווים שיעבירו עמדות ומידע שאינו נכון.  מכיוון שאין ווקום, כשההורים אינם נוכחים בעולמם המוסרי של ילדיהם,  אז עמדתם של החברים הופכת להיות האמת היחידה.

אז מה כן עושים?

התשובה נמצאת בשני מישורים.

הראשון, הילד צריך לשלם על הנזק שגרם. משמע "שברת שילמת". ולכך אין שום קשר לעונש, אלא לתוצאה טבעית של המעשה.

למשל, אם הגענו בשבע ורבע לרכבת, שצריכה לצאת מהתחנה בשבע, התוצאה היא שאין רכבת. מכאן אנו למדים שבפעם הבאה נגיע בזמן.

דוגמה נוספת, הילד שבר כוס בכוונה. התוצאה הטבעית שיש לדרוש מהילד  את מחיר הכוס החדשה.

המישור השני הוא שיח על המעשה. לעולם לא הטפת מוסר. לעולם לא "אמרתי לך". הדגש צריך להיות הרצון הכן שלנו להבין מה קרה בתהליך, שגרם לילד לעשות מעשה לא ראוי. יכול להיות שנגלה שיש לילדנו מצוקה. יכול להיות, שנכיר את עולמו החברתי מזווית שלא ראינו קודם לכן. רק חשוב שנקפיד על התעניינות כנה, שלא נייצר רגשות אשמה נוספים לאלו שכבר יש, במיוחד לא רגש אשמה על כך שהוא נתפס. עלינו להיות רגישים לכך שהשיח לא יהפוך ל"חפירה". בו בזמן אנחנו לא מוותרים על עמדותינו, על זכותנו לחנך, על הסמכות ההורית שלנו. חינוך זו אומנות כבר אמרנו.

יחסים טובים עם ילדינו יאפשרו שיח על כל נושא. החל משאלות מוסריות של ילדים, וכלה בבחירות המשמעותיות שלהם. נהיה שותפים לרגעים של בכי וצחוק בחייהם, משום שנקפיד על כבודם ועל היותנו שם בשבילם.

ליצירת קשר

אמנון ירון 054-2363694  amnonyaron@gmail.com

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button